איך תרבות ודת מעצבות את חוויית ההיכרויות המקוונות ברחבי העולם

טינדר לבדה מארחת מעל שלושה מיליון משתמשים פעילים, והיא אחת מאפליקציות ההיכרויות המורדות ביותר בעולם - כבר ב-2020 היא חצתה את רף שלושת מיליארדי ה"החלקות" המצטברות, ומאז המספר רק המשיך לטפס. היכרויות מקוונות הפכו לדרך המקובלת ביותר שבה אנשים צעירים ברחבי העולם פוגשים בני זוג פוטנציאליים, מחברים חדשים, או סתם שיחה מעניינת.

אבל "מקובל" לא אומר זהה בכל מקום. החוויה של היכרויות מקוונות - עד כמה היא נתפסת כנורמלית, מי מרגיש בנוח להשתמש בה בגלוי, ואיך היא משתלבת (או לא) בציפיות המשפחתיות - משתנה מאוד בהתאם לרקע תרבותי ודתי. במאמר הזה ננסה להבין למה, בלי להכליל ובלי לשפוט - כי בתוך כל חברה, בכל מדינה ובכל קהילה דתית, יש מגוון עצום של דעות וגישות אישיות.

חשוב להתחיל עם הסתייגות

לפני שנצלול לפרטים: אין "חברה מזרחית" אחידה ואין "חברה מערבית" אחידה. בתוך כל מדינה שתבחרו יש נשים (וגברים) עם דעות שונות לחלוטין על דייטינג, מערכות יחסים ומשפחה - חלקן שמרניות יותר, חלקן ליברליות יותר, בלי שום קשר למקום הגיאוגרפי שבו הן גדלו. מה שאפשר לדבר עליו הן **מגמות ונורמות חברתיות רחבות** שמשפיעות על הסביבה שבה אנשים מקבלים החלטות - לא על מה שכל אדם בודד חושב או מרגיש.

דת כעיצוב-על של נורמות חברתיות

דת היא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר בעיצוב הגישה הציבורית להיכרויות, ולא רק במזרח - גם בקהילות דתיות שמרניות במערב (למשל קהילות נוצריות אוונגליסטיות מסוימות בארה"ב, או קהילות חרדיות וחרדיות-לייט בישראל) רואים דפוסים דומים לאלה שמתוארים לעיתים כ"מזרחיים": חיזור מובנה יותר, מעורבות משפחתית גבוהה, וציפייה שמערכת יחסים תוביל במהירות יחסית לכיוון מחייב.

בחלק ממדינות המפרץ ודרום אסיה, לדוגמה, נורמות דתיות ומסורתיות אכן מייצרות סטיגמה חברתית סביב שימוש גלוי באפליקציות היכרויות, במיוחד עבור נשים - שם לעיתים נתפס שימוש "פומבי" בדייטינג דיגיטלי כפוגע במוניטין המשפחתי. זו תופעה אמיתית ומתועדת, אבל חשוב לזכור: גם שם, מיליוני אנשים כן משתמשים באפליקציות האלה - רק לעיתים קרובות בצורה דיסקרטית יותר, או דרך אפליקציות שמיועדות ספציפית לקהל המקומי ומציעות רמת פרטיות גבוהה יותר.

ציפיות משפחתיות ומסלול מערכת היחסים

הבדל מתועד נוסף הוא מידת המעורבות המשפחתית בבחירת בן/בת זוג. בחלק ממדינות המזרח (ובקהילות שמרניות במערב גם כן), יש עדיין משקל משמעותי לאישור משפחתי, ולעיתים אף תהליך מובנה של היכרות דרך המשפחה לפני שמערכת יחסים הופכת רשמית. במדינות מערביות רבות, לעומת זאת, הנורמה הרווחת היא שההחלטה היא אישית לחלוטין, והמשפחה נכנסת לתמונה בשלב מאוחר יותר.

שני המודלים האלה לא "טובים" או "רעים" באופן מוחלט - הם פשוט משקפים מערכות ערכים שונות סביב האיזון בין אוטונומיה אישית לבין קהילה ומשפחה מורחבת. אנשים שגדלו בכל אחת מהמערכות האלה יכולים למצוא בה משמעות וביטחון, בדיוק כפי שאחרים עשויים להרגיש מוגבלים בה.

נראות ציבורית של זוגיות

מידת הנוחות עם הבעת חיבה בפומבי, או עם זוגיות "גלויה" באופן כללי, משתנה אף היא. בחלק מהמדינות (סעודיה היא דוגמה קיצונית, אך לא יחידה) יש מגבלות חוקיות ממש על נוכחות משותפת של גבר ואישה לא נשואים במרחבים מסוימים. במדינות מערביות רבות, לעומת זאת, הבעת חיבה בפומבי ואפילו הולדת ילדים מחוץ לנישואין הפכו נפוצים ומקובלים חברתית.

ההבדל הזה משפיע ישירות על איך אנשים חווים מעבר מהיכרות מקוונת למפגש אמיתי: במקומות עם נורמות שמרניות יותר, המעבר הזה כרוך לעיתים בתכנון זהיר יותר ובשיקולים נוספים (איפה נפגשים, מי יודע על זה, איך זה "נראה"), בעוד שבמקומות עם נורמות ליברליות יותר, המעבר נוטה להיות ספונטני וחופשי יותר.

לחץ חברתי: לא רק עניין מזרח-מערב

חשוב לציין שלחץ חברתי סביב דייטינג קיים בכל מקום - רק הצורה שלו משתנה. במדינות עם נורמות שמרניות, הלחץ עשוי להיות "אל תיראי/תיראה פעיל/ה מדי בדייטינג". במדינות עם נורמות ליברליות יותר, יש לעיתים לחץ הפוך - "אל תהיי/תהיה שמרן/ית מדי", או ציפייה חברתית למספר מסוים של קשרים לפני התיישבות. שום תרבות לא פטורה מלחץ חברתי סביב דייטינג - הוא פשוט מופיע בכיוונים שונים.

מה זה אומר למי שמשתמש בפלטפורמות היכרויות גלובליות?

עבור מי שמשתמש בפלטפורמות כמו OjosTV כדי לפגוש אנשים ממדינות שונות, המודעות להבדלים האלה - בלי שיפוטיות - היא כלי שימושי. אם אתם מדברים עם מישהי שמגיעה מרקע שבו דייטינג דיגיטלי עדיין נתפס כנושא רגיש, סבלנות וכבוד לקצב שלה יכולים לעשות הבדל עצום. ואם אתם עצמכם מגיעים מרקע שמרני יותר ומרגישים לא בטוחים איך "אמורים" להתנהג מול מישהו ממדינה אחרת - שווה לזכור שאין "דרך נכונה אחת", ושרוב האנשים מעריכים כנות על ציפיות ונוחות אישית הרבה יותר מאשר ניסיון לנחש את "הכללים" של התרבות של הצד השני.

לסיכום

רקע תרבותי ודתי באמת משפיע על איך אנשים חווים ומתייחסים להיכרויות מקוונות - זו תופעה אמיתית ומתועדת, לא מיתוס. אבל התרגום של זה ל"נשים מהמזרח הן X ונשים מהמערב הן Y" מפספס את התמונה: בתוך כל חברה יש טווח עצום של דעות, ערכים ורמות נוחות אישיות. הדרך הכי טובה להתקרב למישהי (או למישהו) מרקע שונה משלכם היא לא להניח שאתם כבר יודעים מי הם על בסיס מקום הלידה שלהם - אלא פשוט לשאול, להקשיב, ולתת לה או לו להציג את עצמם כפי שהם, לא כפי שסטריאוטיפ אומר שהם אמורים להיות.